המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2.התובע, המוסד לביטוח לאומי, הגיש כנגד הנתבעות תביעה במסגרתה עתר לחייבן לשלם לו סך של 690,625 ש"ח.

כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שהצדדים חתמו על הסכם לפיו, מחוייבת הנתבעות לפצותו בגין תשלומים ששילם באותם מקרים בהם עשויות הנתבעות להיות אחראיות לפצותו מכח סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995.

ביום 1.2.2002, בדרכה לעבודה ותוך כדי חצייתה את כביש, נפגעה הגב' רינה איבגי (להלן: "הנפגעת") מרכב נוסע (להלן "התאונה"). בעקבות התאונה הגישה הנפגעת תביעה לקביעת דרגת נכות למחלקת נפגעי עבודה של התובע.

3.התובע לא ציין בכתב התביעה מה היו מסקנות הועדות הרפואיות אשר בדקו את התובעת עקב התאונה נשוא התביעה. עיון בנספחי כתב התביעה, מעלה כי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה.

ועדה רפואית (נכות מעבודה) של המוסד לביטוח לאומי מיום 16.12.2002 קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות הקשורה לתאונה.

ועדה זו הסתמכה, ביו היתר, על אבחון רפואי שנערך לתובעת על ידי ד"ר שחר, בתחום א.א.ג., אשר קבע בחוות דעתו מיום 24.11.2002 כי אין קשר סיבתי בין בעיותיה של הנפגעת באזניים ועל אבחון רפואי שנערך לתובעת על ידי ד"ר גוטמן, בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע בחוות דעתו מיום 24.11.2002, כי אין קשר סיבתי בין מצבה בתחום הפסיכיאטרי לבין התאונה מיום 1.2.2002.

ועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה) של המוסד לביטוח לאומי מיום 28.4.2003 קבעה כי:

"לא היו כל תלונות צוואריות או על ברך שמאל. לעומת זאת המציאה C.T. מותני ותלונות מותניות ללא כל ממצא אובייקטיבי או הגבלה תפקודית. אין נכות אורטופדית... על פי רישומים רפואיים שעמדו לרשות הוועדה מבי"ח אסף הרופא התובעת סבלה מכולסטאטומה - כלומר דלקת כרונית של האוזן שאינה קשורה לתאונה ולכן אין כל נכות הקשורה לאירוע התאונתי מ - 1.2.02".

ועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה) של המוסד לביטוח לאומי מיום 4.9.2003 קבעה כי:

"הבדיקות הנוירולוגיות אשר בוצעו היו תקינות. תלונות הנפגעת אשר הופיעו בפני הועדה אינן עונות על הקריטריונים של P.T.S.D אלה (כך במקור - א.ר.) במצב דיכאוני בה נעשה גם נסיון להתאבדות. הועדה בדיעה שהפרעותיה הנפשיות אינם קשורות לאירוע הנדון בגלל אופיים... כאמור בדו"ח קודם: אורטופדית אין נכות ולאור ממצאי בדיקת הועדה אין גם נכות נפשית הקשורה לאירוע הנדון".

הנפגעת הגישה תביעה לנכות כללית וביום 13.12.2005 קבעה ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) של המוסד לביטוח לאומי את נכותה בשיעור 73%, בגינה זכאית היא לקצבת נכות. ראוי לציין כי ועדה נוספת מיום 26.12.2008 שינתה קביעה זו והפכה את הנכות הצמיתה לנכות זמנית.

4.לטענת התובע, בינו לבין הנתבעות קיים הסכם, לפיו מחוייבות הנתבעות לפצותו בגין תשלומים ששילם באותם מקרים בהם עשויה הנתבעת להיות אחראית מכח סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי.

התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הוא שילם וישלם לנפגעת סכומי כסף במסגרת זכאותה לקצבת נכות, וכי מכח ההסכם והחוק כאמור, על הנתבעות לפצותו בגין 80% מסך הקצבאות שהועברו ויועברו על ידיו לנפגעת, בסך של 690,625 ₪ וכן, ריבית על פי ההסכם בין הצדדים.

5.במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, הפנו הנתבעות לקביעות הועדות הרפואיות השונות של התובע במסגרת ענף נפגעי עבודה, אשר קבעו, כאמור, כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לבין התאונה הנדונה מיום 1.2.2002 וכי לא נותה לנפגעת נכות כלשהי בגין התאונה.

6.הנתבעות מדגישות, כי יש לקביעת מחלקת נפגעי עבודה של התובע השלכה ישירה על תביעתה של הנפגעת כנגד הנתבעות מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לכן, מקום בו התובע עצמו קבע, באמצעות ועדות ומומחים מטעמו, כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לבין התאונה, הרי שהוא אינו יכול לתבוע שיפוי מהנתבעות על קצבאות אותן הוא משלם לנפגעת בשל מצבה הרפואי מכח נכות כללית.

7.הנתבעות טוענות כי דרכו של התובע נגועה בחוסר תום לב וכי היא מהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט. הנתבעות הפנו בבקשתן לפסיקה אשר הדגישה את חובת תום הלב, היושר וההגינות הנדרשים מצד להליך בכלל ומרשות מרשויות המדינה בפרט.

8.עוד טוענות הנתבעות, כי במקרה הנדון מתקיים השתק שיפוטי, באשר התובע מבקש לסתור בתביעתו את קביעותיו שלו לפיהן, אין קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לתאונה. מאחר ובהליך תביעת נכות מעבודה שהוגשה על ידי הנפגעת קבע המוסד לביטוח לאומי כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה של הנפגעת לבין התאונה וכי לא נותרה לה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה, הוא מושתק מלטעון אחרת בהליך דנן בפני בית המשפט.

9.בנוסף, מצביעות הנתבעות על השיהוי הרב בהגשת התביעה. התאונה ארעה לנפגעת ביום 1.2.2002, בעוד שהתביעה הוגשה על ידי התובע ביום 29.1.2009, ערב תום תקופת ההתיישנות, דבר המסב להן נזק ראייתי.